לייבנגרוב ואח' נ' השטיח המעופף בע"מ

פסק דין

בפני תביעה קטנה, ע"ס 6,805 ₪, אותה הגישו התובעים, בני זוג שנסעו לטיול מאורגן באמצעות הנתבעת - חברת השטיח המעופף בע"מ.

לטענת התובעים, בסביבות 9/8/12 הם רכשו חבילה זוגית לטיול מאורגן בצפון איטליה לתקופה שבין ה 24/8/12 ועד ה 30/8/12. עלות הטיול היתה - עבור שני בני הזוג - 970 אירו. התובעים טענו, כי מדובר בטיול מאורגן שהיה אמור להיות בשיטת "טיול כוכב", היינו כי בכל יום יוכלו המשתתפים לטייל במקומות שונים באזור צפון איטליה, כאשר מקום הלינה הינו אחד.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה למיקום המלון בו שהו התובעים במשך הטיול: האם סוכם כי משתתפי הטיול ישוכנו במלון בעיר ורונה (גרסת התובעים); או שסוכם כי הם ישוכנו במלון באזור צפון איטליה (גרסת הנתבעת).

לא היתה מחלוקת כי חבילת הטיול כללה 7 ימי טיול (ר' פירוט מסלול הטיול נספח 5 לכתב התביעה). השם שניתן לטיול על ידי הנתבעת היה:"צפון איטליה ואגמיה", וזו היתה, בקצרה, התוכנית על פי האמור בנספח 5 לעיל:

היום הראשון (יום ההגעה לאיטליה) יועד לסיור בעיר ורונה. לאחר מכן, נרשם כי:"בגמר הסיור העברה לבית המלון".

היום השני הוגדר כ:"יום חופשי להנאות אישיות", כאשר הנתבעת הציעה טיול בתוספת תשלום לוונציה. עוד נרשם כי:"בתום הביקור (בתשלום – י.ל.) נשוב למלוננו".

ביום השלישי תוכנן טיול, במסגרת החבילה הבסיסית, להרי הדולומיטים.

ביום הרביעי היה אף הוא יום חופשי, תוך מתן אפשרות לטיול, בתוספת תשלום, לחבל הארץ טרנטינו.

היום החמישי יועד, במסגרת החבילה הבסיסית, לטיול באגם גארדה, כאשר צוין כי:"חזרה למלון בשעות הערב".

היום השישי יועד ליום חופשי, תוך מתן אפשרות לטיול, בתוספת תשלום, במפלי ורונה.

ביום השביעי והאחרון צוין כי ייערך טיול, במסגרת החבילה הבסיסית בחבל ונטו – תחילה, בעיירה "באסנו דל גראפה"; ולאחר מכן, לכפר בשם "בורגטו סול מינצ'ו". בהמשך נכתב כי:"בגמר הסיור העברה לשדה התעופה לטיסה לתל אביב".

התובעים טענו, כי הנתבעת הוליכה אותם שולל, רימתה, הטעתה והציגה במהלך כריתת ההסכם מצגי שווא בנוגע לנקודות הבאות:

הנקודה העיקרית, שצוינה לעיל, היתה בנוגע למיקום המלון.

התובעים טענו כי הופתעו לגלות שהמלון בו שוכנו אינו ממוקם בעיר ורונה, כפי שהובטח לטענתם, אלא בעיירה בשם קאסטל ד'אזנו, המרוחקת כ 10 ק"מ מורונה.

מיקום המלון הוביל לכך כי לא היה באפשרותם לצאת בסוף יום טיולים לסעוד במסעדה כרצונם ולבלות. נטען, כי בקרבת המלון לא היו מסעדות. יחד עם זאת, בעדות התובע הוא הוסיף כי כאשר נשארו בעיירה קאסטל ד'אזנו הם נאלצו ללכת כחצי שעה כדי להגיע למקום בו יוכלו לאכול.

עוד נטען, כי הנתבעת העמידה לרשות חברי הקבוצה אוטובוס מידי ערב, אולם זה הסיע את חברי הקבוצה למרכז קניות הנמצא מחוץ לורונה ועם סיום ארוחת הערב הם נאלצו לחזור לבית המלון.

כמו כן, טענו התובעים, כי בעיירה בה שהו היתה תחבורה ציבורית לורונה, אולם זו היתה פעילה עד סביבות השעה 2100 כל ערב. עוד נטען בהקשר זה, כי עלות מונית מ/אל ורונה היתה כ 30 אירו. התובעים צרפו את לוח הנסיעות של קו האוטובוס ממנו אכן עולה כי מדובר באוטובוס בזמינות של פעם בכחצי שעה.

התובעים טענו, כי המצב לעיל הוביל להיותם מעין "שבויים" של הנתבעת ושל הפתרונות שנכפו עליהם: או להישאר במלון ללא אפשרות סבירה להגיע לורונה; או לנסוע לקניון מידי ערב, עם שאר חברי הקבוצה. התובעים הוסיפו כי האחד הערבים הוסעה לורונה בערב, אך הוקצתה להם רק שעה אחת.

התובעים הוסיפו וטענו כי קבוצה נוספת של הנתבעת, אליה יצאו לחבילה זהה, שוכנה בבית מלון בעיר ורנה.